<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כבוד חכמים פ"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
מצות עשה לכבד ולירא רבו מאביו, לענין השבת אבידתו ולפדותו תחלה, אם לא שיהיה אביו תלמיד חכם או אמר לו רבו שיקדים אביו, אביו מזכהו לזה ורבו לבא. כל החולק על רבו לקבוע לו מדרש ולדרוש ולהורות בתוך י"ב מילין מרבו, אם לא להפריש מן האסור, כל זמן שרבו בפניו קיים ולא נתן לו רשות, או מהרהר עליו, או עשה מריבה עליו, כעל השכינה, שנ' [שמות ט"ז] לא עלינו תלונותיכם כי על יי, שמורא רבו כמורא שמים. מת רבו או נטל רשות יורה אם הגיע להוראה, ואם לא מורה, כנותן מכשולות ועליו נא' [משלי ז'] ועצומים כל הרוגיה. אבל אם לא הגיע ומורה ומבקש להתגדל וקופץ בראש להורות מחריב העולם, ונקרא שוטה, רשע וגס רוח ועליו נאמ' [שם] כי רבים חללים הפילה. ואומר ר"י אפילו נטל רשות ממנו אסור להורות בתוך י"ב מילין מרבו דאי לא נטל רשות אפילו חוץ לי"ב נמי אסור כדמסיק פ' הדר [עירובין ס"ב ע"ב]. [גליון. ועוד פר"י פרק הדר הא שאסור להורות זה הוראה למעשה ששאלו לו הוראה על מעשה שאירע, אבל אם שאלו לו פסק או דין שלא על ידי מעשה מותר לומר דעתו. והא שאסור להורות זה הוראה שדומה זרה לשואל, אבל שאין דומה זרה לו כגון נותן טעם לפגם זה מותר].
<h2>דף מ:</h2>
ואסור לקרות רבו בשמו, הניכר שהוא הוא, אפילו שלא בפניו. ולא יזכיר שמו, אפילו לקרות אחר ששמו כשמו, בפניו. ולא יתן לו ולא יחזיר לו שלום אם לא מזכיר רבי ומורי. ולא יחלוץ תפילין ולא יסב בפני רבו. ולא יתפלל בפני ואחורי וצד רבו, ואסור להלוך בצדו, אלא יתרחק ממנו ולא ממש נגד אחוריו ויתפלל. ולא יכנס עם רבו למרחץ. לא ישב במקומו, ולא יכריע דבריו בפניו, ולא יסתור דבריו. לא יעמד ולא ילך עד שיתן לו רשות. ולא יפטור ממנו אלא דרך אחוריו ופניו כנגד פניו. ויעמד מפניו משיראנו מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראנו. עבר רבו על דברי תורה אומר, לא כך למדתנו רבינו. ולא יאמר דבר שלא שמע מרבו עד שיזכיר שם אומרו. וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שיגלה לבו ואינו מאחה לעולם. ולא יחלוק כבוד לתלמיד בפני רבו אם לא היה דרך רבו לחלוק לאותו תלמיד כבוד. כל מלאכת עבד, עושה לרבו, אם לא [ש]הוא במקום שאין מכירין שמא יאמרו שהוא עבד. כל המונע תלמידו לשמשו, מונע ממנו חסד ופורק ממנו יראת שמים. וכל המזלזל בכבוד רבו גורם שתסלק שכינה מישראל. ואם רצה למחול כבודו מכל דברים אלה כבודו מחול, ואף על פי כן חייב התלמיד להדרו ואפילו בשעה שמחל. וחייב הרב לאהוב ולכבד ולקרב התלמידים כגופו שהם מוסיפין חכמתו ולומד מהם יותר מרבותיו, כמו שהעץ קטן מדליק הגדול. כל הדברים האלה ברבו מובהק שלמד רוב חכמתו ממנו, אבל רבו אחר הרי זה תלמיד חבר ואין חייב בכל דברים אלה, אבל עומד מפניו וקורע עליו כקרע כל המתים המתאבל עליהן ואפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד. ואין נאה לתלמיד חכם לדבר בפני מי שגדול ממנו אפילו לא למד ממנו כלום.
